לדבר אל כלבים
- פרטים
- נכתב על ידי עמי גופר- פסיכולג קליני מדריך טיפול אישי וקבוצתי למנהלים והנהלות
לא פעם אנחנו פועלים מתוך אינסטינקט טבעי ואפילו לא מודעים שזו אחת מהפעולות החשובות יותר מתוך מכלול הפעולות .שנקטנו. או לחלופין אנחנו יודעים ומבינים את החשיבות של אותה פעולה אך לא מבינים / יודעים מה ההסבר לנחיצותה.
לפני מספר שבועות , בסוף טיפול בכלב של אדם יקר, אחד מלקוחותי הנפלאים מזה זמן רב, קיבלתי הסבר מאלף על פעילות שאני מבצע בזמן הטיפול בכלב. רוב האנשים שנחשפים לפעילות זו וממילא חושבים שאני הזוי - עכשיו משוכנעים.
מר עמי גופר הגיע למספרה מספר דקות לפני שסיימתי לטפל באדי, הוא התבקש להיכנס בשקט , לא להוציא מילה ולהתיישב בפינת ההמתנה. פינה זו ממוקמת בצורה שבה אין קשר עיין בין הכלב ובעליו והפוך . זה לא שהכלב תתרן ואינו מודע להימצאות הבעלים מצידו השני של הקיר אך זה הרע במיעוטו .
וכך מר גופר נחשף ליכולות הדיבור הבלתי נשלטת שלי עם הכלב .
כאשר החזרתי את אדי והתחלתי "להצטדק" בפניו כדי שלא ימליץ על אישפוזי במוסד סגור, קיבלתי הרצאה מאלפת שאיתה אני רוצה לשתף את כל אחיי ספריי הכלבים ואוהבי
הכלבים באשר הם .
תקשורת עם הכלב-
"במהות האנושית אנו חיות עדר, שזה אומר שכדי לשמור על הקיום שלנו אנו צריכים להגיע למקסימום ביטוי אישי במקסימום תנועה משותפת.
אבולוציוניות אנו בנויים כך שעוד בטרם הוולדנו , ברחם אמנו אנו מגיבים לקול של אמא sound object, זה חלק מיצירת הקשר, אנו מגיבים למוזיקה, הרחם הוא תיבת תהודה, והילד מגיב למוזיקה הקולית, לדפיקות הלב וכו'. עוד כהילד ברחם מתבקשות האמהות לדבר אליו, הוא מגיב לזה. כשהילד נולד , על מנת להרדימו לא רק מנענעים אותו אלא גם משמיעים קול ומדברים, והוא נרדם. כך גם כשמשחקים איתו , לא רק מגבירים את התנועה אלא גם את הקול, קולות של התרגשות ושמחה. כחיות עדר אנו מתוכנתים להגיב לתנועות וקול . אנו מגיבים למוזיקה באופן שונה אם היא רגועה או לא, אם היא מתמשכת, וכאשר היא לפתע נקטעת אנו בחרדה והופכים להיות ערניים יותר, ואז יש צורך לתנועה מרגיעה של ההורה, ומוזיקה רגועה שמדברת עם הילד ומשקיטה אותו.
זה לא מפתיע אותי כשבעל כלב ואברי, כמומחה , אומר שדיבור עובד על כלבים. גם הכלב הוא חיית עדר, והוא מתוכנת להגיב לסמכות ולתנועה. אם התנועה רגועה או לחוצה ואם היא מלווה בטון מרגיע או לחוץ ומלחיץ. במובן זה תהליך הביקור במספרה זה מצב של חרדה מבחינת הכלב, והסמכות היא הספר, הוא מנהיג העדר באותו רגע. אם הספר ממשיך לדבר עם הכלב בצורה רגילה, הוא מגיב ל sound object הרגוע, ואם זה מתמשך עם תנועה רגועה, אז הכלב הולך ונרגע. נוצר ריתמוס משותף של שיתוף פעולה, כי תנועה גוררת תנועה, נוצר ריתמוס הדדי של תנועה רגועה. הספר והכלב עובדים יחד. זה גורם לכלב להרפות, ומאפשר לספרים לבצע את עבודתם מבלי להזדקק לקשירה או חסימה, כי הכלב זורם יחד איתם ועם הטיפול.
צריך לשמור על שני דברים חשובים כל הזמן.
א. שהתנועה תהייה רגועה כל הזמן, אך עם זאת לא מהססת ומשרת ביטחון.
ב. ליווי הקול הולך עם תנועות מאוד ברורות ורציפות.
ברגע שיש תקלה וזה לא ברצף, אוטמטית הכלב נכנס לחרדה וערנות alert , (כך גם התינוק) ואז חשוב מאוד שהקול ימשיך להשמע ולדבר כרגיל, כדי להבהיר ששום דבר מלחיץ לא קרה, שאין כל קטע דרמטי, וממשיכים הלאה. זה מרגיע את הכלב ואת התינוק. אם לא נמשיך לדבר זה יתפרש גם אצל התינוק וגם אצל הכלב כמשהו דרמטי שקורה.
האבולוציה בנתה אותנו ככה, שכשהתנועה הזאת מתחדשת היא גורמת
להנאה. אם מצליחים ליצור את הריתמוס המשותף גם הכלב וגם הספר יהיו מרוצים, זו תהייה חוויה טובה לשניהים, זרימה משותפת ולא מאבק. יעילות והנאה, ככה אנחנו בנויים אבולוציונית, גם עם ילדים כשיוצרים את הריתמוס הזה זה מלווה בהנאה."
עמי גופר- פסיכולג קליני מדריך
טיפול אישי וקבוצתי למנהלים והנהלות
מי מאיתנו לא ניתקל ביום רע, שהוא לא מצליח להסתדר עם שום כלב .גם עם אלה שנראים מבטיחים.
ומי מאיתנו לא ניתקל בכלבים שלא מסתדרים איתו. זה הרבה יותר מתסכל
תנסו לדבר אל הכלב. זה מצוין!!!
שלכם אברי רונן